יום שישי, ינואר 08, 2010

בא לי שוקולד חלב

משמאל, סשה ומליה. מה זה הרעש המוזר הזה? אה, זה רק הרחם שלי מתכווץ

טייגר וודס, הנה אפרו אמריקאי שממש לא מעניין אותי בימים כתיקונם. מעניין לדעת שיש אחד כזה. בכל אופן, בימים שאינם כתיקונם, כמו עכשיו למשל, כשפעם ביומיים צצה נקבת ביבים ומספרת שגם איתה הוא שכב, הוא מעורר בי מחשבות. מחשבות על ברק אובאמה.


באופן כללי, כל מה שקשור לעובדה שברק אובאמה הוא נשיא ארה"ב ושמישל אובאמה היא אשת נשיא ארצות הברית ושמליה וסשה הן בנותיו של נשיא ארה"ב ושכל חברי המשפחה הממתקית והמחרמנת הזאת הם המשפחה הנשיאותית, מכניס אותי לחרדות. למה? כי ככה אני. כשמשהו באמת מהמם קורה, מסוג הדברים הנשגבים שכמהים להם ולא חושבים שייקרו אי פעם (הם קורים, אגב) אני ישר חושבת על איך זה ייגמר, וחוששת שבכי רע. גם אתם כאלה, אני בטוחה.

עד שקרו כל הדברים המשמימים האלה ליישימון שהנו טייגר וודז, חיברתי בראש תרחיש אימים מסויים וקבוע בו איני יכולה שלא להרהר כשמופלאותו של עניין האובאמז מעוררת בי את החרדה שהזכרתי קודם. אני לא מעיזה להעלות אותו על הכתב מכל מיני סיבות. בין השאר בגלל שאני מניחה שתוכלו להשלים אותו בעצמכם - הוא נורא נוראי אבל לא נורא מקורי. בכל מקרה, באחד הערבים האחרונים כשמישהו, ג'ימי קימל נראה לי, שוב דיבר על טייגר ואניצי השחת שהוא הזדווג איתן, בעוד הוצגו על המסך תמונות של טייגר וודז (מביט אל האופק, אוחז במחבט (?) גולף, מחייך בשרמנטיות לעבר השמש) חשבתי על ברק אובאמה. הדימויים שעלו מהתמונות וגוון הקפוצ'ינו המחוזק הזכירו לי את ברק אובאמה וחשבתי על תרחיש אימים עוד יותר מחריד. תארו לכם, שמה שקורה עכשיו עם טייגר ייקרה עם אובאמה.
זה יהיה פשוט נורא.
__________
* אני לא יכולה לכתוב פוסט על אובאמה בלי להזכיר את א.מ., שבנוסף להיותה חברה יקרה מפז הפזים יודעת לאהוב את אובאמה כמו שאלוהים התכוון שיאהבו אותו.

2 comments:

Yaara אמר/ה...

ברוך שובך! סוף סוף!

אנונימי אמר/ה...

לגמרי עם יערה!