יום רביעי, מרץ 23, 2011

אתה כזה שחת

את you'r so vain של קרלי סימון, שיר מוכר לעייפה שאף פעם לא הקדשתי לו תשומת לב מיוחדת, גיליתי מחדש בעקבות פוסט גאוני של מורן  בבלוגה trouble in mind. האזנתי לו מאז עשרות פעמים, וגיליתי שלא מדובר בסתם המנון מאוכזבות עם טוויסט של הפוך על הפוך בפזמון, אלא ביצירת מופת שאפשר ללמוד ממנה הרבה על דפוסי התנהגות של בני אנוש ושל כאלה שרק מידמים לספסימנים לגיטימיים של המין האנושי- מה שמקורבותיי ואני נוהגות לכנות שחת.

כדי להוציא מתוק מאובסס החלטתי לתעל את כל ההשמעות הרפטטיביות שלו לאפיקים יצירתיים, על כן הריני מתכבדת להגיש לכם תרגום חופשי שלו, שאני מקדישה לקרלי סימון- סוג של וואן היט וונדר עם כושר אבחנה שרק מעט נתברכו בו, ולמיק ג'אגר שמצווח ברקע בחינניות.

המקור (כדי שתוכלו לפתח אובסס משלכם) מוגש בתחתית התרגום. 

"ערימת שחת בחורף" קלוד מונה (בחיי!)
אתה כזה שחת/ קרלי סימון
תרגום חופשי: ג.פ. 

נכנסת לחדר, באאוטפיט של רב-חובל
עם כובע ששמוט מעל עין אחת, ומטפחת בצבע אפרסק
לכסנת מבט אל המראה, וצפית בעצמך מהדס
וכל הבנות- התחתונים שלהן נפלו, זה כי אתה הורס

אתה כזה שחת,
בטח חושב שהשיר הזה עליך
אתה חתכ'ת שחת
אתה לגמרי חושב שהשיר הזה עליך, אה? אה?

היה לנו קטע לפני כמה שנים
והייתי די טפשה
שבכלל הזיזו לי הרמזים שזרקת על לשאת אותי לאישה
אבל אתה בקטע של להקריב דברים שאתה אוהב
ואחד מהם היה אני
הקפה ששתיתי אז היה מעונן, קפה מעונן

(קטע אינסטרומנטלי)

הקפה ששתיתי אז היה מעונן, קפה מעונן

אתה כזה שחת,
בטח חושב שהשיר הזה עליך
אתה חתכ'ת שחת
אתה לגמרי חושב שהשיר הזה עליך, אה? אה?

אז שמעתי שאתה נוסע לכל מיני מקומות
ועושה שם אלוהים יודע מה
כמו לטוס עד נובה סקוטיה
כדי לראות איזה ליקוי חמה
אתה רוב הזמן בחוֹר כלשהו
וכשאתה לא, אתה עם
בחורות דו מיניות
או כאלה שבוגדות בחבר שלהן, בוגדות בחבר שלהן

זה כי אתה כזה שחת,
וגם בטח חושב שהשיר הזה עליך
חתכ'ת שחת לא נורמלית
אתה לגמרי חושב שהשיר הזה עליך, אה? וואלאק.  


יום חמישי, ספטמבר 02, 2010

סרט טוב, שיער רע, עולם אכזר

הקוראים היותר שקדנים של ג'ילג'ולים, וודאי יזכרו שלפוסט הקודם צירפתי קריאת העשרה בדמות קליפ מהתוכנית של טיירה בנקס שעוסק בסרטו של כריס רוק "שיער טוב". שמעתי הרבה על הסרט הזה, שיצא ב-2009. צפיתי בכריס רוק מדבר עליו ובקליפים מתוכו, קראתי עליו ואף קיבלתי דיווחים ממנויי יס שזכו להקרנה שלו על גבי מסכם הפרטי. אך בעת כתיבת הפוסט הקודם, טרם שזפתי בו את עיני. כן, אני יודעת שהפרט הזה לא מנע ממני לכנותו שם מסמך דוקומנטרי שערכו לא יסולא בפז, אבל כמו שכבר משלב הפרומואים של "מחוברים" ידעתי שצפייה בהם תפגע באמון השברירי (אך הקיים!) שלי במין הגברי (וצדקתי), כך גם כאן, הייתי רק צריכה לשמוע את כ.רוק מדבר עליו פעם וחצי כדי לדעת שזה סרט משו משו (וצדקתי).
לא מתוך הסרט, ההיפך ממתוך הסרט. אבל מתוך מאמר עליו בניו יורק פוסטhttp://tinyurl.com/3yaf6ns


אם חשבתי שהגילוי בדבר התחרה של ביונסה ערער את תפישת עולמי, הרי שצפייה בשיער טוב (באדיבות כישורי ההורדה האלף אלף של חברתי א.א) המחישה שמדובר בהרבה יותר מאנקדוטה איזוטרית (בעיני אנשים שאינם אני) בדבר הרגלי הפריזורה של כוכבנית פופולרית. התחרה של ביונסה היא המחשה בודדה של סיפור עצוב ומקומם שקשור לתפיסת יופי גזענית, סכנות בריאותיות שמתעלמים מקיומן, שנאה עצמית, ניצול נשים בעולם השלישי, ילדות בנות שלוש עם גישה מעוותת לחיים, יחסי כוחות בין המינים ועוד ועוד. כל כך הרבה אישיוז אצורים בתוך הסרט (המאד כיפי ומצחיקולי אגב, צפו צפו צפו בו!) עד שכחמש פעמים במהלך הצפייה המשותפת,התעקשה א.א. לעצור אותו על מנת שנוכל לקיים דיונים שיימצו אותם עד תום. ובצדק. 

"שיער טוב" עוסק גם בשיער, זה שמכסה את הקרקפת שלנו ושרובנו משלימים עם תכונותיו מתישהו ואף ומוצאים דרך להסתדר איתו. איך? לפני הצפייה בסרט הייתי עונה שמתולתלות לפעמים מחליקות את השיער ושחלקות שיער לעיתים מבקשות לתלתל אותו. שאנשים בעלי שיער דליל או קרחת מנסים לשוות לו מראה מלא יותר. שמי שנוטים להשתעמם בקלות נוהגים לשנות את צבעו. אחרי הצפייה אני יודעת הרבה יותר; שקיימים על פני האדמה תהליכים מסוכנים, יקרים בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, שעומדים בניגוד לכל שביב של גאווה שעל אדם לסגל לעצמו כדי לדעת פחות או יותר מיהו, ויותר גרוע- גורמים לכך שלגבר שלך אסור לגעת לך בשיער והכי הכי גרוע- לכך שאת צריכה ללכת למספרה כדי לחפוף. פיכס. 

אז כפי שניחשתי, אכן מסמך דוקומנטרי שערכו לא יסולא בפז לכל מי שמחבב תרבות פופ אפרו-אמריקנית (מבט מהיר על חיפושי גוגל שמובילים לכאן קוראים, מגלה כי יש בינכם כמה כאלה) וכמו שאשוב ואציין כדי לבטל את אפקט הרתיעה של מי שנבהל מאישיוז- מצחיק ומעיף שכלים באופן מצחיקני ביותר. אם כך, מסתמן שאני בשוונג של ניחושים מושכלים שהצליחו, לכן אסתכן בעוד מאותו הסוג. סביר מאד שאחרי שתצפו בסרט ואחרי שתחשבו קצת על כמה אני חמודה שסיפרתי לכם עליו יקרו שלושת הדברים הבאים:
א. אתם תחפשו תמונות של אשתו של כריס רוק בגוגל.
ב. בכל פעם שתיתקלו באישה אפריקנית תמצאו את עצמכם בוהים בשיער שלה יותר מהרצוי ותוהים אם מדובר בתוצאה של רילקסר, שזירה או פאה שלמה, כמו שאני עשיתי כשנתקלתי במשפחה יפה ושוקולדית של תיירים בריטיים בנחלת בנימין. 
ג. לעולם לא תחשבו על חברי משפחת קוסבי כמו שחשבתם עליהם קודם. גם כי המגוון של נשים אפרו-אמריקניות ומגוון הדרכים המרתקות שהן מטפלות באמצעותן בשיערן יסיט את תשומת לבכם מהעלילה אל ענייני פדחת, וגם כי השחקנית רייבן סימון שמשחקת שם את אוליביה הקטנטנית מתראיינת כבוגרת לסרט של כריס רוק. 

עוד בענייני האקסטבלים ושיערם, כמו משמיים, כיומיים לאחר שצפיתי עם א.א. בסרט, שודר בביפ פרק של משפחת קוסבי שרלוונטי לנושא באופן מדהים. הוא לא עוסק ישירות בשיער, אך יש בו שתי סצינות (שתיהן מצויות בסרטון המצורף, יאי!) , שככל הנראה כבר ראיתי פעם וחלפו ליד תודעתי בלי להותיר רושם מיוחד. הפעם הקדשתי להן תשומת הלב יתירה שגרמה לי להבין שתפישת העולם השיערית שלי קיבלה כיוונון רציני: הראשונה היא הסצינה בה אוליביה (רייבן סימון הקטנה) משחקת עם קליף ב"מספרה", והשניה היא סצינה בה קלייר האקסטבל, אורית ותומית לנשים אפרו-אמריקניות גאות, נפגשת בסלון עם חברותיה מהקולג'- ארבע במספר ורק אחת מהן נושאת בגאון את השיער שנתן לה האל (רמז: לא קלייר). 


לסיום, בשם האנקדוטליות הקדושה, רייבן, הפעם כולה אישה, בעוד קטע מתוך הפרק מהתוכנית של טיירה בנקס שעסק ב"שיער טוב" (כבר אמרתי שחובה לצפות, נכון? מיד טריילר) 


"שיער טוב", הטריילר 






יום ראשון, אוגוסט 15, 2010

מאלילי קקאו לסתם אנשים שאני אוהבת (חלק ב: התחרה של האני-בי)



טינה קנואולס היא לא סתם עוד אישה בגיל העמידה. טינה קנואולס היא אמא של ביונסה. בשל כך, מאז ומתמיד נטיתי להתרכז במה שקורה באיזור הסנטר/צוואר של טינה. בשני צידי הפנים שלה, כך זכרתי, מפוזרים בחוסר חן עודפי עור הגורמים לה להיראות כמו דראג של בתה המפורסמת ולי לדאוג ממש. עלה בי החשש שזה רק עניין של זמן עד שגם ביונסה תצמיח קרומי צוואר. ודבר כזה, אם יקרה, עשוי היה למוטט את כל מערכת האמונות שלי.
לכן, כשראיתי את תמונתה של מאמא קנואולס אשר מימין הופתעתי עד מאד; נטולת קרומים או כל רמז לטרנסג'נדריות, טינה נראית בה בדיוק כפי שהייתי מצפה מאמא של ביונסה להיראות. ניתוח פלסטי? דיאטה? סביר להניח ששילוב בין השניים. חיפוש גוגל קצר אמור היה לספק לי מספר עובדות רלוונטיות. 



אך מה שהעלה החיפוש בדפדפני לא היה מידע על הטרנספורמציה שחלה בט. קנואולס. שרשרת המילים "אמא של ביונסה ניתוח פלסטי" ערכה לי הכרות עם סרטון מגמתי אך משכנע בו ניתן לצפות כאן . סרטון שעתיד היה לשנות את חיי.
לצערי הרב, יוצרי הסרטון לא אפשרו אמבדינג שלו (אבל ראו משמאל צילומי מסך של מספר רגעים מכוננים). מי מבינכם שיטרח ללחוץ על הלינק (דבר שיותר ממומלץ לעשות) יבחין כי המסר שיוצרי הסרט ביקשו להעביר הוא למעשה ביקורת נגד מה שבעברית מודרנית ניתן לכנות, אם רוצים, השתכנזותה של ביונסה. הם עושים זאת בדרכים שונות ומעניינות אך מעל הכל בולטת הטענה הבאה- ביונסה, יש לה פאה.


כביונסאית אדוקה, הצפייה הראשונה קוממה אותי לא מעט. אך לאחר מספר צפיות השתכנעתי מספיק כדי לחפש ראיות נוספות. פאה כזאת, כך גיליתי, נקראת "פול לייס וויג" והיא לא פחות מחתכ'ת תחרה בה שזור שיער אדם באופן שמדמה את הדרך בה שיער טבעי מחובר לזקיק. היא מודבקת לקרקפת באמצעות דבק מיוחד ונחבשת ללא הסרה במשך כמה ימים ואף שבועות, בים ובמקלחת. קיימת גם גרסה צ'יפית שלה המתקראת "פרונט לייס וויג" בה יש חתכ'ת תחרה רק מקדימה, זאת אומרת איפה שרואים. עוד גיליתי, כי אחד הדברים שיוצרי הפול והפרונט לייס מקפידים עליהם, הוא שבפאה יהיה בייבי הייר, אותן שיערוניות קטנות ופלומתיות שממסגרות את קוו השיער ומוליכות אותי שולל כבר שנים.


נחרדת מהגילויים החדשים, המשכתי לקרוא עוד ועוד על פאות תחרה. לאחר מכן עברתי לצפייה כפייתית באינספור סרטוני הדרכה של סיסטרז שלימדו אותי פרטים נוספים. למשל שבפול ובפרונט לייס וויגז משתמשות החכמות, אלה שלא רוצות להרוס לעצמן את השיער בשזירות והלחמות, או, להבדיל, המסכנות שהתעללו בקרקפתן כל כך הרבה וחזק שכבר אין להן ברירה אלא להניח לה להשתקם בהיחבא לזמן מה; ולמשל שאם את סיס שמצלמת סרטון הדרכה ביתי על הדבקת פול לייס וויג, העובדה שהילד שלך עובר בפריים כדי לקחת כוס מים לא תגרום לך לעצור את ההקלטה ולהתחיל מהתחלה. 


ערכתי תחקיר די ארוך שבסופו ידעתי הכל על פאות תחרה. השוויתי בין מותגים וסוגים ולמדתי להבחין בין הסרטונים ביו טיוב שאכן הועלו ספונטנית על ידי בייבי מאמאז משועממות ובין הויראלים שרק מתחזים לכאלה. ואז, אחרי זמן מה של תעייה במעמקי עובי הקורה, הבנתי שהעניין הרב שאני מגלה בפיאות אינו אלא פעולת הסחה שנועדה להשכיח ממני את מה שאני עומדת להקליד באצבעות רועדות. מכירים אחת ביונסה זי? לשעבר קנואולס? אז זה לא השיער שלה.  
________________________________________
חומר נוסף:
אמבר מלמדת אתכם איך עושים את זה בבית
 
ולמתעניינים בסוגיית השזירות וההלחמות, כריס רוק אצל טיירה בנקס על "שיער טוב", מסמך דוקומנטרי שערכו לא יסולא בפז

אה, וגם:

יום שישי, אפריל 16, 2010

מאליליי קקאו לסתם אנשים שאני אוהבת (חלק א: ג'יזי לא משהו בסמנטיקה של תנאי אמת)


אם יש משהו שאני יותר אוהבת מאפרו-אמריקאים, זה אפרו-אמריקאיות. ואם יש משהו שאני אוהבת יותר מאפרו-אמריקאים ואפרו אמריקאיות- זה זוגות לוהטים שמורכבים מהם. לכן, אני מודה, יוצא לי לחשוב על הרבה על ג'יי-זי ויוצא לי הרבה לחשוב על ביונסה (למעשה דמויות שהיא גילמה היו הרפרנט של 2 תחפושות רצופות שלי, ב2007- כשיחד עם חברים התחפשתי לדרים גירל וב2009- כשהייתי, כן הייתי, סשה פירס) והכי הכי הרבה אני חושבת על ג'יי-זי וביונסה, ביונסה וג'יי-זי.
בחודשים האחרונים, מלבד ההתעסקות הרגילה באיזה מהממת היא, ואיזה גב-גבר ג'יזי על שהוא בחר בה להיות אשתו, גיליתי (שלא לומר התעסקתי באובססיביות) בשתי פיסות מידע מאד מעניינות שבהתחלה קצת ביעסו אותי, כי הן מהוות עדות לכך  שיש פגמים בשניים, ואחר כך רק גרמו לי לאהוב אותם יותר- כי הכי קל זה לאהוב בני אדם (בני אדם סקסיים בטירוף ז'תומרת).  בפוסט זה אפרט לגבי פריט המידע הראשון ובפעם הבאה אספר על השני.

חלק א': ג'יזי לא משהו בסמנטיקה של תנאי אמת (אזהרה: בלשנות בקטנה בטקסט שבהמשך)

הכי אהוב עלי ב-The blue print 3 הוא Reminder. ואחרי שהאזנתי לו רבבות פעמים, משהו שג'יזי מטיח שם בהייטרז שלו התחיל להציק לדוברת השפה שבי. לקראת סוף השיר, בו הוא מספר לכל מבקריו עלי אדמות למה אין להם זכות לומר כלום על שומדבר שהוא עושה עשה או יעשה אי פעם, ג'יזגי'זון מוסיף עוד עדות לזה שהוא מלנת'לפים יותר טוב ומתרה בהם (2:38 בוידיאו המצורף):

Do what i done without crying in the environment in which I did it in without dying my nigga

שאומר (אלא אם כן בוחרים לייחס לו מבנה מאד לא טבעי ובלתי סביר) משהו כמו: נראה אתכם מצליחים לעשות בלי שתבכו, דברים שאני עשיתי ובסביבה בה אני עשיתי אותם בלי שאמות. כשהרעיון הוא- אני הרבה יותר גיבור מכם מאדרפאקרז, כי עשיתי בלי למות את מה שאתם אפילו לא תצליחו לעשות בלי לבכות. אז בהתחלה זה רק קצת הציק לי, אבל לאחר האזנות חוזרות ונשנות לשיר הזה (מודה- יש לי אובסס רציני אליו) תחושת אי הנוחות שלי לנוכח המשפט הזה הלכה וגברה והלכה וגברה עד שהבלשנית שבי התעוררה ומצאה מה לא בסדר.
בלי להלאות אתכם ברפרנסים ובטרמינולוגיה בלשנית מגניבה (אבל שימו לב, יש כאלה), העניין הוא כזה:
ההגיון במשפט מתוך Reminder מתבסס על כך שלעשות משהו בלי למות זה הרבה יותר נחשב מאשר לעשות אותו בלי לבכות. למה? ככל הנראה בגלל שלמות זה דבר יותר נורא מלבכות. תחשבו על זה, אם נצייר סקאלה שמתארת את הדברים הנוראיים שעשויים לקרות לך, למות ימוקם בה יותר גבוה מאשר לבכות. אבל בכך נעוצה הטעות, מה שג'יזי שכח הוא שביטויים מסויימים, כמו without למשל, הופכים את הסקאלה הזאת לחלוטין.
זה דומה קצת לדבר הבא: נאמר שאתם פרוזן יוגורט, זה אומר עליכם שאתם בהכרח קינוח דל שומן. אבל אם אתם לא פרוזן יוגורט זה לא אומר שאתם בהכרח לא קינוח דל שומן (כי מי יודע, אולי אתם סלט פירות?). התבנית הזאת, של אם פרוזן יוגורט אז קינוח דל שומן, מתהפכת כשמוסיפים שלילה לכדי אם לא קינוח דל שומן אז לא פרוזן יוגורט.
משהו דומה קורה עם למות ולבכות.  למות זה הרבה יותר גרוע מלבכות, אבל בהינתן אותה שכונה מפוקפקת, לצלוח ילדות בה בלי למות זה דווקא יותר קל מלצלוח ילדות בה בלי לבכות. ואם ג'יזי רק יכול להבטיח לנו שהוא לא מת שם, מאיפה לי לדעת שבכל הזמן הזה בו הוא הצליח שלא להתפגר הוא לא מירר בבכי על ימין ועל שמאל?
אז מה שקורה כאן בעצם, זה שבלי להתכוון, ג'יזי בעצם מוציא ת'צמו סיסי. הוא מנסה לתת עוד עדות בעד עליונותו הבלתי מעורערת ובעצם יוצא לו ההיפך, מה שקוראים אצלנו- טעות ביצוע.
ועתה, אחרי שהבנתם (הבנתם? ברור שהבנתם, אתם סופר-גאונים)  עוד פרט מעניין בטירוף בנושא הזה. את הציטוט מהשיר נתתי על פי שמיעה ואני בטוחה ללא כל צל של ספק שזה אכן מה שג'יזוס אומר שם. אבל אם תחפשו את הליריקס של Reminder בגוגל תמצאו את זה דווקא:

Do what i done without crying in the environment and what ya’ll did it in without dying my nigga

מצאתי את המשפט הזה בשני מקומות שונים, אבל למרות זאת, אני בטוחה ללא כל צל של ספק שדווקא הציטוט הקודם שנתתי הוא מה שהוא תכל'ס אומר שם. בכל מקרה, אם מסתכלים על הנוסח שמוצאים ברשת ומתאמצים לפענח אותו, מבינים שהשינוי פשוט מתקן את הפשלה של ג'יזי. על פי הנוסח המתוקן הוא אומר את ההיפך, את מה שבאמת יעיד שהוא הכי ניג-ניגר מכולם, משהו כמו: נסו לעשות מה שאני הצלחתי לעשות בלי שבכיתי בסביבה שבה אתם עשיתם את זה בלי שמתתם.
בהתחלה כשמצאתי את זה, קצת פקפקתי בעצמי, דבר שגרם לי לחזור להאזין לשיר שוב ושוב. עכשיו, אחרי שעשיתי זאת אני סופר-דופר בטוחה שצדקתי לגבי מה שגיז'יק אומר ושברשת יש תיקון מכוון לפשלה של ג'יז-ג'יז. דבר שרק העיף לי את הקוגניציה עוד יותר, בקשר לכל מה שאני יודעת- בקשר לאיך שפירשתי את המשפט שהוא מזמר, בקשר לפספוסון החמוד שלו ובקשר לזה שהוא כזה אל בעודו בחיים עד שמאמיניו מתקנים את הפשלות שלו בלי לשים לב אפילו- ואז, מה שקרה זה שבאופן טבעי התחלתי לפזם לעצמי את Reminder ולחשוב על כמה שאני גאונה.



בפוסט הבא- חלק ב': איך הפסקתי לקנא בהאני בי והבנתי שיש מצב שאולי היא מקנאה בי.


יום חמישי, ינואר 21, 2010

מזיזה את ירכיי- יענו ככה

הדבר שהכי מתנגן לי בראש כרגע הוא הפזמון של "פארטי אין דה יו אס איי" של מיילי סיירוס. ואני לא סובלת מזה, להיפך. יש לשיר הזה סוג של גרוב בלתי מביש, לפזמון שלו בכל אופן. אבל אם הדרך היחידה להכיר אותו הייתה מערבת את הקליפ החדש והמעפ-עפאן שלו, יש סיכוי שלעולם לא הייתי מגלה את החמידות שאצורה בו. למה? כי הקליפ הזה פשוט מכוער וקלישאתי וכל פריים בו יותר מיותר מהשני. מיילי סיירוס, הטינאייג'רית הכי משומשת בפלנטה, רוקדת בקטנה על רקע דגל ארה"ב, מדשדשת במגפי בוקרים ובועטת ברגבי-חול באופן שאמור להיות חמוד אבל יותר מכל הוא אנמי, קשיש וישיש. במילה אחת: כיעור. הוראות שימוש: להעביר ערוץ. רציתי לעשות לו אמבד אבל למזלכם מיילי חסמה את האפשרות הזאת ביוטיוב.

לי עצמי היה מזל עוד קודם לכן , לפני כמה חודשים כשחברה שלחה לי לינק לקליפ המצ"ב. מדובר בקליפ הכי מתוק בעולם, בו בחור בשם סטפן טורנס, או משהו דומה (אחד החמודים שנחשפתי אליהם אבר) מסמן את השיר הזה בשפת הסימנים האמריקאית (ASL). אם למיילי היה טיפה שכל בקודקודה הסנאיתי היא הייתה משתמשת בסרטון הזה כקליפ הרשמי של השיר וחוסכת קצת בדגלים ענקיים ומגפי בוקרים משמינות. החמודמוד הזה פשוט מצליח להעביר את היופי שבשיר בדרך שמיילי לעולם לא תבחין בה אפילו. לעזאזל, הבחורה בקושי מזיזה את הראש שלה כשהיא שרה nodding my head, ואם זה לא פיגור, אז מה כן.

הנה הקליפ של סטפן הבונבון, בתוספת מטלה: הראשון שיצליח לפענח איך מסמנים Jay-Z ב- ASL מקבל וויסקי-ג'ינג'ר עלי. רמז- זה לא בהכרח מה שסטפן מסמן כשהמילה מתנגנת בשיר (ההשתתפות אסורה לבלשנים ולבני משפחותיהם).






יום שישי, ינואר 08, 2010

בא לי שוקולד חלב

משמאל, סשה ומליה. מה זה הרעש המוזר הזה? אה, זה רק הרחם שלי מתכווץ

טייגר וודס, הנה אפרו אמריקאי שממש לא מעניין אותי בימים כתיקונם. מעניין לדעת שיש אחד כזה. בכל אופן, בימים שאינם כתיקונם, כמו עכשיו למשל, כשפעם ביומיים צצה נקבת ביבים ומספרת שגם איתה הוא שכב, הוא מעורר בי מחשבות. מחשבות על ברק אובאמה.


באופן כללי, כל מה שקשור לעובדה שברק אובאמה הוא נשיא ארה"ב ושמישל אובאמה היא אשת נשיא ארצות הברית ושמליה וסשה הן בנותיו של נשיא ארה"ב ושכל חברי המשפחה הממתקית והמחרמנת הזאת הם המשפחה הנשיאותית, מכניס אותי לחרדות. למה? כי ככה אני. כשמשהו באמת מהמם קורה, מסוג הדברים הנשגבים שכמהים להם ולא חושבים שייקרו אי פעם (הם קורים, אגב) אני ישר חושבת על איך זה ייגמר, וחוששת שבכי רע. גם אתם כאלה, אני בטוחה.

עד שקרו כל הדברים המשמימים האלה ליישימון שהנו טייגר וודז, חיברתי בראש תרחיש אימים מסויים וקבוע בו איני יכולה שלא להרהר כשמופלאותו של עניין האובאמז מעוררת בי את החרדה שהזכרתי קודם. אני לא מעיזה להעלות אותו על הכתב מכל מיני סיבות. בין השאר בגלל שאני מניחה שתוכלו להשלים אותו בעצמכם - הוא נורא נוראי אבל לא נורא מקורי. בכל מקרה, באחד הערבים האחרונים כשמישהו, ג'ימי קימל נראה לי, שוב דיבר על טייגר ואניצי השחת שהוא הזדווג איתן, בעוד הוצגו על המסך תמונות של טייגר וודז (מביט אל האופק, אוחז במחבט (?) גולף, מחייך בשרמנטיות לעבר השמש) חשבתי על ברק אובאמה. הדימויים שעלו מהתמונות וגוון הקפוצ'ינו המחוזק הזכירו לי את ברק אובאמה וחשבתי על תרחיש אימים עוד יותר מחריד. תארו לכם, שמה שקורה עכשיו עם טייגר ייקרה עם אובאמה.
זה יהיה פשוט נורא.
__________
* אני לא יכולה לכתוב פוסט על אובאמה בלי להזכיר את א.מ., שבנוסף להיותה חברה יקרה מפז הפזים יודעת לאהוב את אובאמה כמו שאלוהים התכוון שיאהבו אותו.

יום רביעי, אוגוסט 12, 2009

מחשבות על אורז



בתמונות: סבתותיי האהובות, יבדלו לחיים ארוכים (וגם סבא). הקשר שלהן לאורז הוא בכך שהן יודעות להכין אורז טעים.
הגיעה העת להודות באמת. 17 השנים בהן אני עוסקת בפעילות מטבחית אף פעם לא עמדו בסימן אורז. אני יודעת לבשל. אני יודעת לבשל טוב. אני יודעת לבשל מצויין, בלי מתכונים. זה אחד מהדברים האלה שאני יודעת על עצמי. באמת. יש לי אינטואיציה בישולית ואני ממציאה מנות בלי להתאמץ כלל וכלל. לעיתים אני גם נוטה לשמח/לענות אנשים מסויימים על ידי צילומן ופירסומן כאן. אבל במשך יותר מחמש עשרה שנים לא הצלחתי לבשל אורז כמו שצריך.
אורז פשוט, לבן. מבושל אך קשיח, גרגיריו חברותיים אך גם עומדים ברשות עצמם, הוא מעט מלוח ומכוסה דוק בלתי מורגש של שמן טעים. אורז כמו שסבתא שלי עושה, אורז כמו שיש אצל פרידה הכט. בהתחלה הייתי מנסה להכין אורז לעיתים קרובות, אך ככל שהשנים חלפו ומומחיותי בכל שאר מיני המזון הלכה והשתפרה בעוד איכותו של האורז נשארה בפלאטו בלתי ערב לחיך, פחתה תדירות הנסיונות.
אז במרוצת השנים נעשיתי "בשלנית" בלי לדעת להכין אורז. טוב, לא צריך לדעת להכין הכל. אפשר להשאיר תבשילים מסויימים למחוזות הקסומים של ארוחות אצל אימא. לתת להם להיות מהמאכלים שצורכים בלי לדעת איך בדיוק הכינו אותם. זה בדיוק כמו עוגות שמעולם לא ניסיתי להכין או להתעניין בתהליך יצירתן. כן, זה בדיוק כמו זה שאימא שלי היא זו שמכינה עוגות. כי אני בשלנית ולא אופה, not a baker , but a cook.
אבל אתמול הצלחתי לראשונה להכין אורז מוצלח במיוחד. היה לי יום נחמדי והייתי במצב רוח אסרטיבי-אופטימי שהתאים לעוד ניסיון בעניין של האורז. קניתי אורז יסמין של שופרסל, והחלטתי, כמו תמיד וכמו שתמיד אמרו לי שצריך, להכין אותו בדיוק לפי ההוראות. ההבדל היחידי היה שהפעם באמת הכנתי אותו ב-ד-י-ו-ק לפי ההוראות. לא הרמתי את המכסה באמצע והוספתי עוד קצת מים כי הגרגירים נראו לי צמאים; לא ערבבתי את האורז בשלב האידוי כי היה נראה לי שחנוק שם למטה; ולא הגברתי את החום של הכיריים כי חשתי שאין מספיק אקשן בסיר. בדיוק בדיוק לפי ההוראות. לא דקה אחת פחות או מעבר למה שכתוב על האריזה ובלי לחרוג מחום בינוני-נמוך אף לא לרגע (את זה אגב לא כתבו שם אבל זכרתי מנסיונותיי עם אורזים אחרים).
דייקתי. דייקתי כמו ... נו, כמו מה דייקתי? דייקתי כמו אופה. כי בהכנת אורז, לפחות בשלביה הראשונים והפרמיטיביים, כל האינטואיציות הבשלניות היקרות מפז שלי לא טובות לכלום, אז מה אם האורז עצוב ומשועמם? עזבי אותו, עוד לא עברו 16 דקות. ואל תשכחי לכסות ולתת לו לנוח ארבע דקות בגמר הבישול. לא, לא לגעת!
אתמול נתתי לכל הנטיות היצירתיות שלי, הדי שימושיות בדרך כלל, לפרוש לשנ"צ ולראשונה, יצא לי אורז מופלא. יותר טעים משל סבתא ושל פרידה גם יחד. אורז מדוייק. אורז של אופים.
.