יום רביעי, אוגוסט 12, 2009

מחשבות על אורז



בתמונות: סבתותיי האהובות, יבדלו לחיים ארוכים (וגם סבא). הקשר שלהן לאורז הוא בכך שהן יודעות להכין אורז טעים.
הגיעה העת להודות באמת. 17 השנים בהן אני עוסקת בפעילות מטבחית אף פעם לא עמדו בסימן אורז. אני יודעת לבשל. אני יודעת לבשל טוב. אני יודעת לבשל מצויין, בלי מתכונים. זה אחד מהדברים האלה שאני יודעת על עצמי. באמת. יש לי אינטואיציה בישולית ואני ממציאה מנות בלי להתאמץ כלל וכלל. לעיתים אני גם נוטה לשמח/לענות אנשים מסויימים על ידי צילומן ופירסומן כאן. אבל במשך יותר מחמש עשרה שנים לא הצלחתי לבשל אורז כמו שצריך.
אורז פשוט, לבן. מבושל אך קשיח, גרגיריו חברותיים אך גם עומדים ברשות עצמם, הוא מעט מלוח ומכוסה דוק בלתי מורגש של שמן טעים. אורז כמו שסבתא שלי עושה, אורז כמו שיש אצל פרידה הכט. בהתחלה הייתי מנסה להכין אורז לעיתים קרובות, אך ככל שהשנים חלפו ומומחיותי בכל שאר מיני המזון הלכה והשתפרה בעוד איכותו של האורז נשארה בפלאטו בלתי ערב לחיך, פחתה תדירות הנסיונות.
אז במרוצת השנים נעשיתי "בשלנית" בלי לדעת להכין אורז. טוב, לא צריך לדעת להכין הכל. אפשר להשאיר תבשילים מסויימים למחוזות הקסומים של ארוחות אצל אימא. לתת להם להיות מהמאכלים שצורכים בלי לדעת איך בדיוק הכינו אותם. זה בדיוק כמו עוגות שמעולם לא ניסיתי להכין או להתעניין בתהליך יצירתן. כן, זה בדיוק כמו זה שאימא שלי היא זו שמכינה עוגות. כי אני בשלנית ולא אופה, not a baker , but a cook.
אבל אתמול הצלחתי לראשונה להכין אורז מוצלח במיוחד. היה לי יום נחמדי והייתי במצב רוח אסרטיבי-אופטימי שהתאים לעוד ניסיון בעניין של האורז. קניתי אורז יסמין של שופרסל, והחלטתי, כמו תמיד וכמו שתמיד אמרו לי שצריך, להכין אותו בדיוק לפי ההוראות. ההבדל היחידי היה שהפעם באמת הכנתי אותו ב-ד-י-ו-ק לפי ההוראות. לא הרמתי את המכסה באמצע והוספתי עוד קצת מים כי הגרגירים נראו לי צמאים; לא ערבבתי את האורז בשלב האידוי כי היה נראה לי שחנוק שם למטה; ולא הגברתי את החום של הכיריים כי חשתי שאין מספיק אקשן בסיר. בדיוק בדיוק לפי ההוראות. לא דקה אחת פחות או מעבר למה שכתוב על האריזה ובלי לחרוג מחום בינוני-נמוך אף לא לרגע (את זה אגב לא כתבו שם אבל זכרתי מנסיונותיי עם אורזים אחרים).
דייקתי. דייקתי כמו ... נו, כמו מה דייקתי? דייקתי כמו אופה. כי בהכנת אורז, לפחות בשלביה הראשונים והפרמיטיביים, כל האינטואיציות הבשלניות היקרות מפז שלי לא טובות לכלום, אז מה אם האורז עצוב ומשועמם? עזבי אותו, עוד לא עברו 16 דקות. ואל תשכחי לכסות ולתת לו לנוח ארבע דקות בגמר הבישול. לא, לא לגעת!
אתמול נתתי לכל הנטיות היצירתיות שלי, הדי שימושיות בדרך כלל, לפרוש לשנ"צ ולראשונה, יצא לי אורז מופלא. יותר טעים משל סבתא ושל פרידה גם יחד. אורז מדוייק. אורז של אופים.
.

9 תגובות:

טופי אמר/ה...

איזה יופי :)

נוּש אמר/ה...

פואטיק רייס. כל הכבוד!

Julzy אמר/ה...

איזה חרוצות, איזה חמודות, איזה כיף!

אנונימי אמר/ה...

את מערערת לי פה תפישת עולם. אני אפעם לא מקשיב למה שכתוב שם. אבל גוד פור יו!!!

לנו אגב יש קובץ וורד על המחשב, עם הוראת מדויקות בהדרכת אמא של י' איך לעשות אורז. ושוב, כמו במקרה של הוראות על האריזה, זה גם עובד.
בהזדמנת- אספר לך את הטריק עם הנייר סופח ששמים על הסיר בdמר הבישול

Julzy אמר/ה...

אנונימי לקח לי מלא זמן לפצח מי אתה. אבל נראה לי שהצלחתי (אדע בוודאות כשאקבל את העצה המובטחת בדבר הנייר הסופג).

אנונימי אמר/ה...

אורז זה מאוד טעים. נגיד, אני יכול לאכול אורז כל היום. הידד על ההצלחה!

Julzy אמר/ה...

את אנונימי ב' כבר היה יותר קל לזהות :).

קורנית אמר/ה...

אני לא בשלנית כי אם אופה. למעט פסטה. אולי יש מצב לשת"פ.

Julzy אמר/ה...

בינתיים, אם נחשוב בקטן, אנחנו הגסט ליסט המושלם למסיבה בה האורחים מביאים את הכיבוד.